אוצרת : טלי כהן גרבוז
.תערוכת הצילומים של רונית פורת היא התערוכה האחרונה בשנה זו בגלריה של המכון לאמנות באורנים
.העבודות בתערוכה הן צילום ישיר על נגטיב שצולמו בקיבוץ כפר גלעדי בו נולדה רונית ומשפחתה מתגוררת בו גם היום
,בימים אלה מוצגת בגלריה לצילום של מוזיאון תל אביב תערוכת היחיד של רונית פורת, 'המשפט', המבוססת כולה
כמו הקודמות לה בטרילוגיה, על קולאז'ים של דימויים ממקורות שונים. הצילום הישיר, הנגטיב, מושגים השייכים לכאורה
למאה הקודמת, ממשיכים להתקיים בעולם ולהתלוות בצד הדרך לאמנים מדורות שונים. אולי מתוך הצורך להשאיר
.משהו מהממשי, שניתן לאחוז בו
.פורת חוזרת שוב ושוב לאותם מקומות בקיבוץ. פינות, דרכים, המחצבה, מגרש הכדור עף, הכל נראה כאילו הזמן קפא בו לפני שנים
זהו צילום שרובו בשחור-לבן, עשוי במין רישול מכוון, לכאורה כלאחר יד, ובכל זאת מדויק והחלטי בקומפוזיציה, בפריימינג וברגע המתמשך
.של הצילום
.הרבה טבע יש בקיבוץ, וגם שגרת חיים של בני אדם. בצילום של פורת יש מעט בני אדם. המקומות ריקים. ההעדר נוכח בהם
טבעו של הצילום הישיר שהוא נקרא בסדרות. רונית פורת בחרה לארגן את העבודות על קירות הגלריה על פי דגם ישן של עורכי הצילום
.ב-לייפ מגזין מעין מחווה. סדורים יחד בשורות, קרובים זה לזה כמו מילים בשורות שירה. כך גם ניתן לקרוא אותם: צילום אחד
.יחד עם כל אלה שסמוכים לו, מספרים משהו שלא ניתן לספר אחרת
.בתוך הסדרות שזור מספר קטן של צילומי צבע, כמו סימני פיסוק, תמרורי 'עצור' קטנים בתוך הרצף
.השנה אני מסיימת תקופה ארוכה של אוצרות בגלריות מוסדיות
.בחרתי להציג בסוף שנה זו תערוכה של צלמת אשה, כדי לסמן לעצמי את הדרך בחזרה אל הצילום ממנו באתי
כשפגשתי את רונית בפעם הראשונה היא היתה בסיום לימודיה במכללת הדסה. אז גם התברר לנו שאימה ואני באנו ממקום קטן
.שנקרא קריית-עמל ובמשך תקופה בילדותינו היינו חברות. קרית עמל, שמכללת אורנים נמצאת למרגלותיה, היא מקום שהוא חלק ממני
.רונית, שמכירה את הקשר המורכב הזה, הזמינה אותי ברוחב ליבה להציג יחד איתה
.אחרי מחשבה והיסוס החלטתי להציג צילום אחד. הוא צולם ב'פלישה' שעשינו לבית ילדותי שנים אחרי שנמכר
.צילמתי את דלת היציאה מסלון הבית הקטן – החוצה, לחצר האחורית. זהו